פסק-דין בתיק ת"ק 6567-07-11

1.         התובע שכר דירה מהנתבעים, ולאחר שנים הסתבר לו כי נותר בעיריה חוב ארנונה על שמו.

בלית ברירה ועל מנת לקבל מהעיריה אישור שהיה נחוץ לו, שילם התובע את החוב, והוא תובע מהנתבעים להשיב לו את הכספים ששילם, כיון שלטענתו החוב מתייחס לתקופה בה הסתיימה כבר תקופת השכירות שלו, ומי שהיה צריך לשאת בתשלום הם הנתבעים.

לתמיכה בטענותיו הציג התובע מסמך בכתב יד, לפיו התגורר בנכס של הנתבעים בין אוקטובר לאוגוסט 2004, קבלה על תשלום ארנונה בגובה 1980.1 ש"ח, ודו"ח הרשות המקומית מיום 30.1.11 בו נרשם סכום זה כמתייחס ל"ארנונה 2005".

2.         הנתבעים לא הכחישו כי בשנת 2005 כבר הסתיימו יחסי השכירות בין הצדדים, וטענו כי פנו אל התובע בעבר על מנת שיסדיר את העברת רישום החשבון בעיריה בחזרה על שמם, משום שפעולה כזו מחייבת שיתוף פעולה מצד התובע.

עוד טענו הנתבעים, כי לא היה ידוע להם על כל חוב, וכל עוד לא פעל התובע למחיקת שמו מרישומי העיריה, מוענו כל המכתבים והפניות מהעיריה ישירות אליו ולא אליהם.

3.         במועד הדיון הציגו הצדדים גרסאות סותרות לעניין המסמך שהוצג בכתב יד בו מאשרים לכאורה הנתבעים את המועדים של תחילת וסיום תקופת השכירות בינהם (כשהמחלוקת היא מי כתב את המסמך ומתי נכתב), אך לטעמי אין כל צורך בבירור העובדתי בענין זה, משום שהצדדים מסכימים כי תקופת השכירות הסתיימה בשנת 2004 (ראה כתב ההגנה).

4.         משנקבע כי התובע אכן לא התגורר במושכר בשנת 2005, כל שנותר לבחון הוא מועד היווצרותו של החוב, והאם האמור במסמך העיריה מספק לצורך כך. נטל ההוכחה לעניין זה מוטל כמובן על התובע, ועליו להראות כי מועד היווצרותו של החוב חל לאחר שעזב את המושכר.

התובע לא הציג את חוזה השכירות בין הצדדים, לא הציג את התשלומים ששילם לעיריה ע"פ ההסכם, והודה כי כל השנים לא טרח להודיע לעיריה על השינוי בכתובת המושכר. 

התובע אמנם הציג דו"ח של העיריה בו מצוינת יתרת חוב לשנת 2005, אלא שבשום מקום לא נרשם כי מדובר בחוב שנוצר בשנת 2005, להבדיל מחוב שנצבר לשנת 2005, והעובדה שהתובע לא טרח להביא אישור מסודר מהעיריה פועלת לחובתו.

יתכן כי העובדה שהחוב נשאר על שמו של התובע קשורה בכך שסכומים מסויימים שהיה צריך לשלם - לא שולמו, או כי הוא לא שינה את השם, אך בהעדר נתונים לא ניתן לייחס את החוב לאדם אחר, או לנתבעים עצמם.

5.         בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, והוא לא הוכיח מהו מועד היווצרותו של החוב ומי היה צריך לשלמו, ולפיכך אין בידי לקבוע כי מדובר בחוב שאינו של התובע, ולפיכך אני מורה על דחיית התביעה.

התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך 400  ש"ח.

זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ב, 23 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: